הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' חוג'יראת ואח' - פסקדין

פסק דין

לפני תובענה כספית שהוגשה ע"י מבטחת הרכב נגד נהג הרכב שפגע ברכבה ונגד חברת הביטוח, אשר עפ"י הטענה, ביטחה את הרכב הפוגע.

1.הצדדים אינם חלוקים לגבי העובדה, כי ביום 19.3.10 פגע הנתבע 1 ברכב המבוטח ע"י התובעת וגרם לו נזקים. כן אין הצדדים חלוקים לגבי גובה הנזקים, הסכום הנתבע ע"י התובעת כתביעת שיבוב או לגבי העובדה כי האחריות לתאונה מוטלת במלואה על הנתבע 1 (פרוטוקול מיום 21.3.13, עמ' 2 ש' 20-21).

המחלוקת היחידה שבין הצדדים היא באשר לשאלה האם הייתה הנתבעת 3 (להלן- "הנתבעת") מבטחת הרכב הפוגע במועד התאונה אם לאו, וזאת נוכח הטענה כי הרכב נמכר לצד שלישי עובר לתאונה.

2.בהחלטה מיום 21.3.13 הוריתי לצדדים להגיש תצהיריהם בשאלה היחידה שנותרה במחלוקת, תוך שהוריתי על היפוך סדר הבאת הראיות.

הנתבעת הגישה ראיותיה ביום 9.5.13. מטעמה של התובעת לא הוגש דבר, באשר העובדות הנוגעות לכיסוי הביטוחי אינן ידועות לה, אלא לנתבעת ולמבוטחיה בלבד.

3.ביום 3.4.14 שמעתי את עדי הנתבעת, והוריתי לצדדים לסכם בכתב. סיכומי הנתבעת הוגשו ביום 6.4.14 וסיכומי התובעת הוגשו ביום 13.4.14.

4.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את עדי הצדדים אף קראתי סיכומיהם, באתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל במלואה.

כן אני סבורה, כי ראוי היה לה לנתבעת לחזור בה מטענותיה מיד בסיום שמיעת עדיה, זאת אם לא יכול היה בא-כוחה של הנתבעת להתרשם ממהימנותם של מבוטחי הנתבעת, וליתר דיוק – מהעדרה, קודם לכן, בוודאי שלא לעמוד על הגשת סיכומי הצדדים או מתן פסק דין מנומק ע"י בית המשפט. להתנהלות זו ימצא ביטוי בפסיקת הוצאות, לרבות בפסיקת הוצאות לטובת אוצר המדינה.

הואיל והנתבע 1 לא הגיש כתב הגנה, למרות שידע שעליו לעשות כן (וראו: הצהרת בא-כוחו בדיון מיום 21.3.13 בעמ' 1 ש' 10-11), זכאית התובעת לקבלת פסק דין אף נגדו.

5.אפתח ואומר, כי ברור לכל, שרישום בעלים של רכב במשרד הרישוי הינו דקלרטיבי ולא קונסטיטוטיבי. יחד עם זאת, טענות ה"מוכר", אשר נמצאו בהן סתירות בולטות כפי שיובא להלן, אינן הגיוניות באשר לקיומו של "מכר" במקרה דנן, ואינני מוצאת לתת בגרסתו של ה"מוכר" אמון. לא ניתן להתעלם מקיומן של תקנות התעבורה או מקיומו של משרד הרישוי כליל, כפי שנעשה כאן, והתעלמות מוחלטת זו, בין היתר, מלמדת על כך שלא היה במקרה שלפניי כל מכר.

6.עדות מר זיאד מרואן ומר אנואר חמוד

6.1אין חולק, כי הרכב היה רשום במשרד הרישוי על שמו של מר זיאד מרואן (להלן – "זיאד"; סע' 2 לתצהירו, פרוטוקול הדיון מיום 3.4.14 בעמ' 4 ש' 20, סע' 2 לתצהיר מר אנואר חמוד).

6.2עם זאת, בעדותו הצהיר זיאד כי לא היה מעורב כלל במכירת הרכב, לא טיפל בכך ושמע על כך מאחיו, אנואר חמוד (להלן – "אנואר"; וראו: בעמ' 3 ש' 20-24, עמ' 4 ש' 7-8).

מכאן, שכל עדותו של זיאד, הן בתצהירו (סע' 3 ו-4) והן בחקירתו לפניי בעניין מכירת הרכב לצד שלישי איננה אלא עדות שמיעה בלתי קבילה, והינה חסרת כל משקל ראייתי.

זיאד לא ידע להסביר מדוע אין לו מושג מה נעשה, רישומית או פיזית, ברכב הרשום על שמו (עמ' 4 ש' 8, ש' 11-12), וטען כי רק אחיו אנואר בקי בפרטים.

כל התנהלותו של זיאד, אף כאשר נודע לו שהרכב היה מעורב בתאונה – ולדבריו הוא לא עשה כלום (עמ' 4 ש' 6), תמוהה ביותר, בלשון המעטה; זיאד ידע שהרכב היה מעורב בתאונה, מאחר וראה אותו במו עיניו (עמ' 4 ש' 4), ולא דיווח על כך לחברת הביטוח או לאחיו אנואר ה"מטפל" בענייני הרכב.

תמהני האם זיאד היה ממשיך לגלות חוסר אכפתיות בשאלה על שם מי רשום רכבו, לו היה נוהג הרכב עובר עבירות תנועה וזיאד היה מתחיל לקבל דו"חות תנועה לתשלום - במקומו.

6.3נותרת על כן לבחינה עדותו היחידה של אנואר, ש"טיפל" עפ"י הטענה ב"מכירת" הרכב.

אומר כבר, כי אינני נותנת אמון בעדותו של אנואר; מתצהירי האחים ומחקירותיהם ברור לחלוטין כי השניים תיאמו גרסאות זה עם זה, באשר בשאלה היחידה שלא תואמה ביניהם – מי קיבל את תמורת הרכב – השיבו תשובות סותרות, כפי שיובהר בהמשך.